פרחים  ורד מסטי

 

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ,

ולאחר מכן ברא את הים.

וכשסיים את כל בריאותיו נתן בנו חיים,

וברא את בני האדם.

 

נתן הוא חיים לפרחים בדמות חיילים,

פרחים שנשמו את הים.

נלחמו בגלים בכדי לשמור על שלומנו,

שישים ותשעה מספרם.

 

ואז פתאום נעלמו הפרחים בלי לומר שלום

ובלי סיבה מוצדקת.

והים הגועש שתק בכלימה

כי ידע איך נפשנו זועקת.

 

שנים ארוכות תרנו הים

מחפשים את אותם פרחים.

הפצע כאב והלב לא הגליד

וכך עברו שלושים ואחת השנים.

 

ואז בוקר אחד הגיע הרגע

אותו לא ציפינו לדעת.

נמצאו הפרחים אשר לנו אבדו

אך בהם לא נוכל כבר לגעת.

 

אט יצאנו לים אל מקום הפרחים

לנסות ולומר רק שלום.

לא שכחנו אתכם בשנים שעברו

ולא נשכח אפילו ליום.

 

כה קרובים אז היינו בספינה מעליהם

פרחים יקרים לליבנו.

אך כה רחוקים עדיין הינם

כי לא נוכל לחבקם בזרועותינו.

 

זר לכל פרח אשר קבור שם בים

זרקנו על פני המים.

וספדנו להם ובכינו להם

והדמעות התמזגו עם המים.

 

ואז שבנו אנו לחופי ישראל

והפצע עדיין כואב.

את מסלולם אנו השלמנו

כשהם איתנו בלב.

 

חלוקות הדעות לגבי העתיד

של אותם הפרחים שבים.

אך היכן של יימצאו הם

נשוב כל שנה לבקרם.

 

ורד היא ביתו של יחזקאל מזרחי ז"ל, איש צוות ה"דקר"

השיר נכתב לאחר ההפלגה הראשונה לאתר הטביעה של ה"דקר"