מכתב פרידה ורד
מסטי
אני כותבת לך מכתב פרידה
שעד כה לא היה לי לאן לשלוח.
מעלה על ניר את אשר בלבי
מחשבות שלא נתנו לי אותך לשכוח.
נפרדת ממך היום לראשונה
אחרי שנים של חיפושים.
אספר לך קצת על עצמי והמשפחה
ומה עברתי במהלך השנים.
אין ספור פעמים בכיתי עליך,
המון מחשבות עברו לי בראש,
רציתי לדעת עליך דברים,
רציתי לשמוע ממך קומץ מילים.
סיפורים הרבה סיפרו עליך
וגאוה בלבי מילאה אודותיך
איש ישר ואוהב עם שמחת חיים
איש יפה תואר שעוזר לאחרים.
עלי אל תבכה כי חיי הם טובים
גדלתי באושר ולא חסרו לי דברים
איש חם ויקר אותי גידל כל חיי
וקיבל אותי כמו שאני ללא תנאי.
היום יש לך שתי נכדות מקסימות, שובבות ויפות
הן פשוט מדהימות שאת הלב שובות.
"אור" הגדולה בת תשע וחצי ו"אופק"
כמעט בת שנתיים
אם היית מכיר אותן, אין לי ספק – היית מאושר
עד שמיים.
יש לי בעל מקסים שאותי הוא אוהב
ודואג לי וגם לבנות.
אז תהייה שקט אי שם במעמקים
עלי אין כל צורך לבכות.
אך אני כן בוכה עליך עכשיו
דמעות מהולות בשמחה
כי מצאתי אותך אחי שנים כה רבות
שנים שחיפשתי אותך.
לא היו בשבילי הדמעות שבכיתי
במהלך אותן שנים.
אלא מתוך מחשבה עליך היו הן,
על חייך שהיו כה קצרים.
הים היה אהבתך הגדולה
אך שמעתי מפי אנשים
ושם אתה נח מנוחה אחרונה
עם שישים ושמונה חברים.
אבא, לפני שלושים ואחת שנים נפרדת ממני
אני בת שנה ואתה, אתה בן עשרים ושש
והיום אני כאן נפרדת ממך
ואני בת שלושים ושתיים, ואתה – אתה בן עשרים
ושש.
אז תנוח עכשיו בשקט בשקט
על משכבך אי שם במצולות
ואבוא לבקר כל שנה בשנה
ואהיה איתך במחשבות.
ורד היא ביתו של יחזקאל מזרחי ז"ל, איש צוות הדקר.
השיר נכתב בהפלגה הראשונה לאתר הטביעה והוקרא בטכס.