דקר - ינואר 2000

 

מצולות ים הוטרדו

מקרן אור בודדה.

            זמן כה רב תרו עינינו

            לפגוש את דמותכם

            המגיחה ממעמקים.

            תקוותנו פיעמה שנים

            בין דרום לצפון,

            בין מזרח למערב

            ובין עמוק לרדוד.

                        מים שקטו גם געשו

                        ותשובה לא היתה בפינו.

אלפי מטרים מעליכם

רעשו לבבות.

כחזיון הנביא

עלו מול עינינו

חבל צהוב ומצפן.

סולם יעקב מונח דומם

ומלחים אינם עולים בו

ואנו איננו יורדים.

            קצרו ידינו מלהושיע.

            כה רצינו לגעת

            בפלדה הקרה

            ולו עוד פעם אחרונה,

לשלות הוכחה ממעמקים.

ורק עין קרה מראה לנו

את המראות הקפואים,

השקט המצמרר

ודומיית המוות.

            מסך המים שביננו

            לא יחסום את געגועינו,

            לא יטשטש את האמונה.

בכל השבעת דור חדש,

עת ישתו יין מעמקים,

יחלחלו בגופם הצעיר:

זיכרכם וגבורתכם,

האומץ, הזהירות והחשש,

הסקרנות והתבונה,

הידע, הלימוד והמורשת,

הנחישות וההתמדה,

התרגול והשגרה,

והאמונה בצידקת דרכנו.

            ואף שמצאנוכם

            לא הגענו לשלוה ולמנוחה.

            אין בידנו לפענח את התעלומה

וסודכם נשמר במעמקים לעולמים.

 

                                   

מרדכי אבן-חן

עמותת דולפין - יוצאי שייטת הצוללות

כל הזכויות שמורות ©2001