הים האכזר – חיים חפר    פורסם ב"ידיעות אחרונות" 2.2.68

 

אנחנו מביטים בו בעיניים עיפות/ מעל ההר, מחלונות ודרך משקפות/ אנחנו מנסים לקרוע בעיניים/ כל גל וכל נחשול, כל מטר מעוקב של מים/ אנחנו חודרים אליו דרך קצף הסערה/ אל הזרמים המתנגשים, אל תוך החושך הנורא/ עוברים בין אצות, שטים עם הכרישים/ ונסחפים עם כל כתמי השמן והקרשים/ ומסתכלים בו זועמים ומסתכלים בו נואשים/ וקוראים אליו כמו נידונים במר-ענים:/ תחזיר אותם, ים! תחזיר אותם, ים!

הים הזה נלחם בנו במצח נחושה/ אורב ומצפה הוא לכל רגע של חולשה/ בתהום רבה יסתיר את מכתו האנושה/ - היכן הם הכ"ג, היכן הוא צוות "השלושה"/ מדוע הוא משאיר לנו תמיד "תקוה קלושה"/ מדוע זה תמיד במכתו גלומה/ אי הודאות האפופה תעלומה/ מדוע עוד מפעים הוא את ליבנו החרד/ במחשבות על חוף רחוק או על אי בודד/ ששם אולי אולי אולי מצאו הם הצלה/ כל יקירינו, אלה יורדי המצולה/ אף כי יודעים אנו כי שם הם, בליבו הקר/ - שם גם חברינו מ"אילת" ומ"דקר"/ כן, הים אכזר הוא, כן, הים אכזר.

אבל לא פעם מול תנופת זרועו האיתנה/ יצאנו וידנו דוקא על העליונה/ עלינו ורכבנו על הררי גלים/ באותן קליפות אגוז, באניות מעפילים/ במפרשים קרועים ובספינות טרופות/ נלחמנו וגברנו אז על אלף הסופות/ נזרקנו אל שרטון, נזרקנו אל צוקים/ אבל תמיד חזרנו ופי שבעה חזקים/ וכך בארבעים ושמונה וכך בחמישים ושש/ הרגשנו איך הים חומר תחתינו ורוגש/ הרגשנו איך ניסה הים אז בימי המלחמה/ לגרוף אותנו אל חיקו ולהוסיף עוד תעלומה/ אבל גברנו על כל סופותיו ועל זרמיו/ גברנו על השירטונים שהוא הסתיר בתוך מימיו/ צחקנו לו ולמשבריו בחורף בעת סער/ אבל הים חיכה לנו כי הים אכזר.

היום אנו מביטים בו בגליו הסוערים/ היום אנחנו מביטים בנחשולים הנשברים/ ומחפשים הרחק-הרחק עד קו האופק הישר/ את השמות והפנים של צוללני "דקר"/ ואז פתאום רואים אנו את זרועותיו העצומות/ ואת המים המכסים הרים ותהומות/ את מחץ משבריו אשר ביום סופה עושים שמות/ את הרוחות אשר על גב-המים נוהמות/ ודוקא מול הסער הנזעם/ טוב לראות את הנער ההוא אשר קם/ והביט אל המים ואמר בקול נפעם:/ דוקא! אני דוקא אלך לחיל-הים.