מכתב לרעיית הקברניט  -  יוסי גמזו

 

רציתי שתדעי

בין חיוורון ציתות לאפרכסת

לרטט מהדורת החדשות, דממת אלחוט,

שאף כי אין מועיל בכך

-                 לא חנינה, לא חסד –

   מצחנו עם מצחך:

   אל החלון,

  לאימה

  או זכות.

 

רציתי שתדעי

כי ידענוהו לא מאמש,

אותו ויסעוריו האמיצים, עבותות, קרסים,

עיניו, המולחמות לפריסקופ, בעודך נושמת

אי-שם בקרית-ים,

עם הילדם, רחופת ריסים,

בשוא צולה נרגשת, קלאוסטרופוביית צינוק פלד.

עיניו, פטרול סובב-הולך חשרת-עיוועים זמומה:

סובב על ציר החרדות,

הולך על רדיוס התוחלת,

בעוד הסונאר מרטיט, ניחר.

בעוד המכ"ם סומא.

 

רציתי שתדעי

בהיאנק בוכנות עד תופת –

שוועות טורפדו ברקות הדיזל, אם יאבד

הדם מן הוורידים, אם יכסיומו תהום ואופל –

רציתי שתדעי רק

כי אינך,

אינך לבד.